לאומי קארד אשראים בע"מ נ' שועה

החלטה

שקלתי טענות הצדדים בקשר לבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

המבקש טוען כי לא הופיע לדיון ביום 15.07.2010, משום שבא כוחו לא ידע על הדיון, כפי העולה מאישור המסירה שצורף לבקשתו, עליו הסתמך בית המשפט כשנתן את פסק הדין.

עיון באישור המסירה מעלה כי פקיד הדואר ציין שדבר הדואר "לא נדרש". כידוע, סירוב לקבל דואר דינו כדין המצאה לכל דבר ועניין.

הבקשה, שהוגשה בכתב יד, חתומה ע"י עו"ד זאחלקה, ב"כ המבקש.

בבקשה ציין עו"ד זחאלקה: "העתק מהחלטה זו נשלח לב"כ המבקש, אך מסיבה שאינה ידועה לו, הדואר חזר מהסיבה "לא נדרש".

ברם, תצהירו של עו"ד זחאלקה לאימות האמור – לא הוגש.

בנוסף, עומדת הטענה בסתירה לחזקה שנקבעה בסעיף 57 ג' לפקודת הראיות ובתקנה 497 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

לא זו אף זו: הדיון הקודם בעניינו של המבקש נקבע ליום 28.04.2010, אולם לפי בקשה מוסכמת נדחה, תוך הוראה לצדדים למסור לבית המשפט מועדים מוסכמים.

משלא נמסרו מועדים מוסכמים כאמור, נקבע הדיון ביוזמת בית המשפט, ליום 15.07.2010. לטעמי, שומה היה על ב"כ המבקש, או על המבקש בעצמו לבדוק, בין המועד שבו נודע על ביטול הדיון הראשון לבין מועד הדיון השני, מה אירע, או למצער, מה ההחלטה שניתנה בקשר לדיון בהתנגדות.

אינטרס זה הוא קודם לכל האינטרס של המבקש שהגיש התנגדות וציפה להכרעה בה.

אוסיף ואומר, מעבר לאמור ולמעלה מן הצורך, כי אף אם הייתי נכונה לשקול את ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט (להבדיל מחובת הביטול) ואף אם הייתי מקבלת את הסברו של המבקש למחדל, הרי שדין הבקשה היה להידחות, משום שהמבקש לא פירט, ולו ברמז, את הגנתו והסתפק בטענה כי סיכוייה "טובים במיוחד".

עוד אוסיף כי עיון בתיק מעלה שהפרוטוקול מיום 15.07.2010, הומצא לב"כ המבקש בדואר רשום ביום 25.07.2010.

לפיכך, בהתחשב בפגרות הקיץ וסוכות ניתן היה להגיש את הבקשה עד ליום 10.10.2010, כך שלא הוגשה באיחור.

לאור האמור הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות בסך 1000 ₪ + מע"מ.

הגזברות תעביר את סכום הפקדון המופקד בקופת בית המשפט לב"כ המשיבה על חשבון החוב הפסוק.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: